החל מאמצע המאה ה19 חלו תמורות גדולות בקהילות היהודיות בכל רחבי העולם שנגרמו, בין היתר, מניצניה של התנועה הציונית ובעיקר מההשכלה האירופאית. מרוקו הושפעה מאד מהמעצמות השכנות לה, צרפת וספרד, ואלה תרמו ל"ייבוא" רשתות חינוך והשכלה אירופאיות. חברת כי"ח ("כל ישראל חברים") הצרפתית-יהודית החלה לפתוח בתי ספר רבים במרוקו שפעלו בשיטות מודרניות: תכנית חמש-שנתית שהיתה פתוחה לבנים ובנות כאחד, בה למדו באופן מסודר את השפה הצרפתית(במקומות דוברי ספרדית-גם ספרדית), ספרות והיסטוריה צרפתית, גיאוגרפיה ומתמטיקה. בנוסף היה גם לימוד מעשי של נגרות לבנים ותפירה לבנות.

כניסתו של החינוך הצרפתי המודרני למרוקו במאה ה19 היתה עבור יהודים רבים הזדמנות להשתחרר ממעמדם הפוליטי הנחות וליצור אליטה חברתית משכילה שכללה גברים ונשים העוסקים במקצועות חופשיים כגון הוראה, ניהול, מסחר ועיתונות בשפות אירופאיות. גם רוב רבני הקהילות תמכו בהשכלה הצרפתית מתוך הפנמת הקדמה והצורך בחינוך נוסף על החינוך המסורתי. הסיסמא "חציו לה וחציו לכם" היוותה הסכם בין רבני מרוקו לאנשי כי"ח לשמירה על לימוד התורה לצד החינוך המודרני, ואכן כי"ח היוותה שילוב נאות בין השניים והרבה היהודים מכל הקשת הדתית התחנכו במוסדותיה.

היחסים בין המחנכים המסורתיים למורים שבאו עם כי"ח היו מורכבים: מורה בכי"ח קיבל הערכה רבה מצד הקהילה היהודית כמחנך ואיש משכיל, ושימש מעין נציג ובר-סמכא מול הקונסולים האירופאיים כאשר צצו בעיות (למשל תקיפות מצד שכניהם הלא-יהודים), ובתוך הקהילה עצמה כאשר נקרא ליישב סכסוכים. השכלתם של המורים בכי"ח היתה חילונית מובהקת, לכן הם לא לימדו מקצועות קודש כלל אלא שכרו את המורים הרבניים לתחומים אלה, לרוב בשכר זעום שלא אפשר להם להתפרנס מבלי לעבוד בעבודה נוספת.
מחד, השילוב בין נציגי העולם המסורתי לעולם החדש היה חשוב לרבני מרוקו וגם לראשי כי"ח בצרפת שרצו לשמור על קשרים טובים עם הקהילות המקומיות. מאידך, היה חשש מצד מורי כי"ח לגבי הרמה הלימודית של אותם מורים שלא עברו הכשרה פדגוגית וברשותם "מונופול" על התחומים היהודיים בבתי הספר- מה שעלול היה, לדעתם, להוריד את הרמה הלימודית כולה.