מבחינה דמוגרפית, היהודים במרוקו בתקופה הקדם קולוניאלית התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות.

הקבוצה הראשונה, שכונה "התושבים", כללה משפחות יהודית ותיקות, שהתגוררו במרוקו עוד לפני גירוש ספרד. קבוצה זו הושפעה תרבותית מהתושבים המוסלמים המרוקאים, ודברה ערבית וערבית-יהודית מרוקאית.

הקבוצה השניה, שכונתה "המגורשים", מנתה את המשפחות היהודית שהגיעו למרוקו כתוצאה מגירוש יהודי ספרד ופורטוגל. קבוצה זו הייתה משכילה ואמידה במיוחד, ועד מהרה השתלבה והשפיעה עמוקות על הסצנה האינטלקטואלית הבורגנית בקהילה היהודית.

למרות שהתושבים קבלו בברכה את המגורשים, והשתלבותם הייתה קלה ומהירה, היו הבדלים הלכתיים ומסורתיים עמוקים בין שתי הקבוצות. הן דברו ניבים שונים, ונבדלו הלכתית זו מזו בנוסח התפילה, במנהגים שונים, ואפילו בנוסח כתובות הנישואין.

הקבוצה השלישית, היא היהודים שחיו בקרב הברברים, בהרי האטלס ועמקיו- הסוס והדרע.

היהודים הברברים גרו במבצרים מוקפים חומות חימר, שפנו לחצר פנימית. הם עסקו בעיקר במלאכות שונות- ייצרו תקנו או סחרו בבגדים, סנדלים, רסנים ופרסות, ובתמורה קבלו צמר ועורות. בזכות קשריהם עם הסוחרים היהודים בערים, הם שמשו מתווכים בין הברברים ותושבי הערים. המתווכים שבניהם, היו בראש הסולם החברתי היהודי הברברי, ועסקו בתיווך, מכירה והלוואה בריבית.

מבחינה מספרית, ההערכות גורסות כי במאה ה19 חיו במרוקו בין 40,000- ל500,000 יהודים.

לפי עדותו של שרל דה פוקו מ1884, חיו במרוקו כ40,000 יהודית, ועדות נוספת משנת 1902 אמדה את מספרם של היהודים בין 90,000-100,000.

לפי רישומי כי"ח, חיו במרוקו במאה ה19 103,000 יהודים.

האוכלוסיה המוסלמית עמדה, בשנת 1921, על 3,371,000 מוסלמים. חלקם היחסי של היהודים באוכלוסיה העירונית, עמד על בין שליש לרבע מהאוכלוסיה, ובערים מסוימות אף על חצי.