יחידות "גונן" 

בחודש נובמבר 1955 הוחל בהקמת חוליות "גונן" הראשונות בקזבלנקה על ידי אחד מהלוחמים הראשונים שגויסו למוסד -מאיר קנפו- שכינויו המחתרתי היה "רמון". המידור היה קפדני מאד, ועליו הוטלה המשימה הראשונה ובעל אחריות רבה- אבטחת הקהילה היהודית המתגוררת "במלאח"  המעורב ליהודים ומוסלמים, וכן שכונת המפונים :l'habitat שמול "הבריכה המוניציפלית" המאוכלסת במאות משפחות יהודיות. [ באותה תקופה היו בקזבלנקה  80.000 יהודים ]  מאיר ומפקדי החוליות שלו למדו את השטח, סימנו מוקדי סכנה והתארגנו להגנה על האוכלוסיה היהודית, על בתי כנסת, מועדונים, ועוד…

לגיוס בגונן היו תנאים מיוחדים : להיות בן 18 לפחות, בריא בגוף ונפש, ללא עבר פלילי, ולקיים אורח חיים מוסרי.

הנשק: כאשר הוחדר הנשק למרוקו, החוליות החלו בלמידה על תת-מקלע, אקדחים ורימונים. משמעת ברזל צבאית שררה במחלקה. כל חבר בחוליה, עבר טקס השבעה וקיבל לאחר מכן, כינוי מחתרתי שבו היה עליו להשתמש החל מאותו יום. חברים באותה חוליה לא הכירו את שמם של שאר החברים, והשתמשו אך ורק בכינוי. ל"גונן" היה נשק מגוון כגון : אקדחי אף-אן,  מאוזר,  קולט 38,  רובים, ותתי מקלעים מסוג טומיגן,  סטן, שמייסר, וברטה. אך ורק חברי "גונן" היו רשאים לשאת על גופם נשק בתפקיד, אך אסור היה להם לעשות בו שימוש מול כוחות משטרה. יותר מאוחר הוקמה עוד מחלקה על ידי צ"רלי  אביטבול [וידאל] . בראשית האביב בשנת 1956 החל הקמת חוליות גם בערי השדה בפאס, מקנס, מרקש, רבאט ועוד… 

יציאה ראשונה עם נשק ביד:  ימים ספורים לפני ה-16 לספטמבר 1958 התקבלו ידיעות על כוונת ערבים מאלג׳יריה חברי ארגון ה-f.l.n   להתנקש בחיי יהודים במלאח של קזבלנקה על מנת להפנות את הזרקורים לעבר מאבקה של אלג"יריה לעצמאות. משטרת מרוקו נקטה בשורה של צעדים אך "המסגרת" למודת ניסיון ממה שהתרחש באוג"דה ודג"רדה ב:1948 לא סמכה על כך וגייסה את חוליות "גונן" להגנה על יהודי האזור במלאח שסומן על ידי המתנקשים.

רמון [מאיר קנפו] בהיותו אחראי על בטחון יהודי המלאח  נזעק למטה ומיד החל בהכנות לקראת אותו ערב. הקים חוליה בת שמונה חברים ויצאו בשני כלי רכב למקום לאחר שצייד את חברי החוליה כל אחד בתיק המכיל  תת-מקלע, רימון, ובקבוק מולוטוב. נקבע מטה אצל אלברט הספר במלאח . סיורים באזור הראו אנשי בולשת מרוקאים. לשמחתנו לא אירע דבר . אך אם האלג"יראים היו מנסים לבצע את זממם היינו מוכנים להדוף אותם .

שלוחת המודיעין: ושלוחת העורף הציבורי "גרקו"  הוקמה על ידי לוחם המוסד חגי לב . תפקידה היה לספק מידע אופרטיבי למסגרת לצורכי המטה. היא גם שימשה "עין ואוזניים" בכל מה שנוגע להתעניינותם של השלטונות במתרחש בארגון. היא הייתה מבצעית ועיקרה סיכול הפעילות המשטרתית. שירות המודיעין של המסגרת הפעיל את שלוחת "גרקו" שהורכבה מיהודים בעלי מעמד וקשרים ושביכולתם להוות חוליה מקשרת בין המסגרת לבין שלטונות מרוקו.

שלוחת המקהלה.  ב- 27 בספטמבר 1956 הגיעה הוראה ממשלתית על סגירת מחנה מעבר עולים "מזאגאן, 26 קמ" מקזבלנקה ובו שכנו אלפי מועמדים לעלייה. באוקטובר 1956 אחרי שהתרוקן, נסגר המחנה ואז נסגרו גם השערים על 220.000 יהודים שעוד ישבו במרוקו. אנשי הרשת של "המסגרת" נכנסו לפעולה והוקמה "שלוחת המקהלה"   לעלייה החשאית. המשימה שהוטלה על"המסגרת" לעלייה החשאית הייתה כבדה ורבת אחריות מול האיסורים שהטיל השלטון.  על אנשי "המקהלה" לפעול במרחביה הגדולים של מרוקו, ביישובים מאוכלסים ובפינות נידחות ביותר. והיה עליהם להתגבר על דרכים משובשות של מאות קילומטרים. מיוחד במינה הייתה הבעיה של היהודים ששכנו בכפרים הנידחים והמעורבים של הארץ. עם התקרב השיירות אל הגבול, היו חברי המקהלה וגונן נתונים לחרדה מיוחדת.  בסיוע שלוחת "גונן". בדרכים לא דרכים ובעזרת דרכונים מזויפים הוברחו בחשאי 30.000 יהודים. ובמבצע "יכין" יצאו 90.000 עולים.

הספינה "אגוז"   בלילה שבין העשירי לאחת-עשרה לחודש ינואר 1961 ובהפלגתה ה-13 טבעה ה-"אגוז" על 43 מעפיליה איש "המוסד" חיים צרפתי וספן ספרדי בשם פאקו פרז שניהם סירבו לעזוב את העולים וירדו יחד איתם למצולות. אסון "אגוז" היה משום מהלומה כבדה "למסגרת" אך, גם אזעקת גיוס אל המשך המאבק. הטביעה, ומבצע "בזק"-חלוקת כרוזים לאחר הטביעה אילצו את שלטונות מרוקו לתת את לבו למתרחש, כי יצא המרצע מן השק וקשה היה לחזור וליישב סתירות באמרי נועם והבטחות למיניהן. במבצע "בזק" נעצרו על ידי הבולשת המרוקאית 20 מפעילי גונן ועברו עינויים קשים- שניים מבניהם : רפי וקנין ומרסל רואימי נפטרו לאחר עינויים אלה.

תחנות הקשר האלחוטי   התחנה הראשונה שדיווחה ישירות ל"מוסד" בארץ הוקמה בקזבלנקה ע"י כרמלה זבין בסוף שנת 1955 ולאחר מכן הוקמה עוד תחנה בקזבלנקה, תחנה בטנג"יר, במלייה, ובגיברלטר. לאחר מכן הוקמו תחנות בפאריס, בתוניסיה ובאלג"יריה . כל התחנות האלו שירתו את "המסגרת" .כמעט כל התחנות האלה הופעלו ע"י אנשי "המסגרת" המקומיים שקיבלו הדרכה מידי קציני אלחוט של הרשת.  משטרת מרוקו קיימה מעקב אחרי תחנות אלה והם קלטו את השידורים אבל לא הצליחו אף פעם לפענח את הקוד. הם כן ערכו חיפושים ולא הצליחו להגיע למקומות הקישור.

שלוחת "באלט" תנועות הנוער הציוניות במחתרת.  התנועות שפעלו במרוקו היו: תנועת "הבונים" "דרור", "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "הנוער הציוני", ו"בית"ר". כאמור תנועת "ביתר" לא הצטרפה למחתרת מחוסר שליחים מהארץ וסגרה את מוסדותיה. בפעילותם הם שימשו כמקשרים בין העולים לבין "המסגרת" על התנועות הוטלו משימות שונות ו-45 מיהם גויסו לפעילות בשלוחת "המקהלה" .מצב זה נמשך כל שנות העלייה החשאית.

קורסים בצרפת ובישראל

הכשרת מפקדי "המסגרת" נעשתה גם במרוקו, וגם בצרפת ובישראל. הוכשרו מפקדים מראשית צעדיהם וכן ניתנו השתלמויות לבעלי דרגה. בצרפת היה מרכז הדרכה קבוע-בארמון קמבוס- ובו עברו הכשרה כ-500  אנשי המחתרת ממרוקו, תוניסיה ואלג"יריה. למחנה אימונים בישראל נשלחו אלה שבלטו בעבודתם והצטיינו בקורסים הבסיסיים. הקורסים בוצעו בארץ בסיוע אגף הדרכה של צה"ל.

מאבקם של יהודי מרוקו הן בהגנה על הקהילות היהודיות והן במבצעי העלייה החשאית , התעוזה והמרי, גובלים לא פעם במעשי גבורה.

לעובדה שהעלייה החשאית ממרוקו הופקדה בידי "המוסד" הייתה השפעה כפולה על תדמית העלייה מארץ זו בישראל אומר פרופסור ירון צור.

על העלייה הזו עבר תהליך של א-פוליטיזציה , שכן "המוסד" הפקיע את הטיפול בה מידי כל הגורמים הפוליטיים השונים שעסקו בכך קודם לכן. "המסגרת" הייתה ארגון חשאי אמיתי, ולא נהנתה משיתוף פעולה מוסווה מצד השלטונות, נוכח פעילותה המחתרתית. המחתרת במרוקו, עמדה מול ניסיונות שלטונות הביטחון המרוקאים למוטט את הארגון הציוני הבלתי חוקי.